ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
218-06-12
31/10/2012
|
בפני השופט:
רנה הירש
|
| - נגד - |
התובע:
קרן סרנגה
|
הנתבע:
1. מגדל חב' לביטוח בע"מ
2. חכמון אהרון בע"מ
3. יעקב מסעוד
|
| פסק-דין |
הרקע והעובדות
1. עניינה של התביעה שבפני תאונת דרכים מיום 18.3.12 בצומת בית דגן.
2. התובעת טוענת בכתב התביעה כי נסעה בשעות הבוקר בסמוך לצומת האמורה ונפגעה מאחור ממשאית של הנתבעת 2 שהיתה נהוגה על ידי הנתבע 3 (להלן "הנתבע"). לטענת התובעת התאונה נגרמה בשל כך שהנתבע לא שמר מרחק מספיק בין המשאית לבין הרכב בו נסעה (להלן "הרכב").
3. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התובעת נסעה בנתיב הימני שהינו נתיב תחבורה ציבורית ובסמוך לצומת "חתכה" את נתיב נסיעת המשאית ובשל כך נגרמה התאונה.
דיון והכרעה
4. במהלך הדיון העידו בפני הצדדים ואין עדים נוספים לתאונה. בעדותה אישרה התובעת כי עברה מנתיב התחבורה הציבורית מימין לתוך נתיב נסיעת המשאית אך לדבריה היתה באותו נתיב תחבורה ציבורית שלא בכוונה. התובעת הוסיפה ומסרה כי נסעה בתוך נתיב נסיעת המשאית כ-30 שניות בטרם עצרה בצומת, ורק לאחר עצירתה נפגעה מהמשאית, 5 פגיעות. התובעת טענה עוד כי כאשר נכנסה לנתיב נסיעת המשאית היתה המשאית הרחק מאחוריה ולא "חתכה" לפניו. עם זאת אישרה התובעת כי היא ראתה את המשאית לפני שנכנסה לנתיב וכדבריה: "ברור שראיתי את המשאית".
5. הנתבע אישר כי רכב התובעת נכנס בנתיב נסיעתו מימין בסמוך לפני הצומת ואולם לדבריו לא ראה את הרכב שנכנס לתוך נתיב נסיעתו ולפניו אלא לאחר שפגע ברכב. הנתבע מאשר כי ייתכן ופגע ברכב 5 פעמים וזאת לנוכח אופי העצירה במשאית, במהלכה הוא לוחץ ומשחרר את הבלם מספר פעמים.
6. הנתבע טען כי לא הבחין בתובעת שנכנסה מהנתיב הימני לתוך נתיב נסיעת המשאית אלא רק לאחר שפגע ברכב, שאז לטענתו ראה את גג הרכב, זאת כאשר היה כבר בעצירה מוחלטת. טענה זו אינה עומדת במבחן ההיגיון וזאת משני טעמים:
ראשית, העובדה שהנתבע ידע למסור למבטחת כבר למחרת האירוע כי הרכב נכנס לנתיבו והתובעת ניסתה להשתלב בתנועה וכפי שמסר: "עלי לציין כי צד ג' הגיעה מנתיב ציבורי" (נ/2). מתיאור זה עולה כי הנתבע הבחין ברכב בשלב כלשהו קודם לתאונה וראה את התובעת נוסעת מימינו.
שנית, תמונות הנזק של הרכב (ת/1) מראות פגיעה לרוחב כל החלק האחורי של הרכב. מאחר וברור שהרכב לא נסע הצידה, והספיק להשתלב בנתיב נסיעת המשאית עוד בטרם נפגע הרי שהוא היה לפני המשאית במרחק מספיק על מנת שהנתבע יבחין ברכב לפני הפגיעה ממש.
7. בנסיבות אלו אני סבורה שיש להטיל אחריות לאירוע על הנתבע. לא זקפתי לחובתו של הנתבע את נוסח כתב ההגנה שהגיש בעצמו וזאת מאחר והנוסח האמור תואם את רוח הגרסה שמסר ואני מקבלת את ההסבר כי המסמך נרשם על ידי אדם שלישי שיתכן שלא הקפיד על ניסוח מדויק.
8. יחד עם זאת יש לדעתי להטיל על התובעת אשם תורם ממשי וניכר לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה.
אין חולק שהתובעת נסעה בנתיב תחבורה ציבורית בניגוד להתוויית התמרורים. אינני מקבלת את ההסבר של התובעת שהתבלבלה בנתיבים כאשר מובהר שזהו מסלול נסיעתה היומי מהבית לעבודה. בנסיבות אלו אני מניחה שהתובעת השתמשה בנתיב התחבורה הציבורית כדי לעקוף את התנועה שלפניה וחזרה לנתיב הנסיעה הנכון רק בסמוך לצומת.
טענת התובעת כי נסעה 30 שניות בנתיב המשאית לפני הפגיעה אף היא אינה סבירה, תמונות הנזק (ת/1 ) מראות כי הפגיעה בחלק האחורי של הרכב אינה אחידה בחומרתה וכי צדו השמאלי של הרכב נפגע באופן חמור הרבה יותר מצדו הימני, דבר המצביע על כך כי התובעת לא סיימה את השתלבותה המלאה בנתיב המשאית בטרם נפגעה - אם כי היתה כמעט במצב ישר בתוך הנתיב.
9. אני מחלקת את האחריות בין הנהגים כך שהתובעת תישא באחריות לתאונה ולנזקיה בשיעור של 65% ואילו הנתבע באחריות בשיעור של 35%.
הנזקים
10. כאמור לעיל, על הנתבע לפצות את התובעת ב65% מהנזקים המוכחים.
הנזק הישיר, ירידת הערך ושכ"ט השמאי עומדים על סך כולל של 13,068 ש"ח. משלא הוגשה חוות דעת שמאי נגדית אינני מקבלת את הטענה כנגד קביעת השמאי. בקביעת ירידת הערך על ידי שמאי התובעת הוא לקח בחשבון את העבר התאונתי של הרכב בו נגרם נזק לאותו מוקד ולמרות זאת ציין באופן מפורש כי קיימת ירידת ערך נוספת לפי התחשיב המפורט בחוות הדעת.
יתר הנזקים הנטענים לא הוכחו והתביעה בגינם נדחית.